צפייה בגרסה מלאה : פרסום The Women Behind The Shadows

11/03/12, 19:15
The Women Behind The Shadows

I woke up in an unfamiliar place, which I couldn't seem to re-call coming to.
It was big. Very big, a building than? At least 3 floors, from what I can see, a lot of people. Too many. How didn't anyone look suspicious?
Maybe because half were kids, really kids, that is. About 5-10 in age, and the other half were their parents - so it seems.
So what am I doing here? Where is 'here'?
Moving my head around the floor I was in gave me a bit basic information, which is utterly irrelevant for now, doing that I also spotted a woman.
No one seems to be related to her in any way, that is in the close distance. Simply because no one seemed to pay any attention to her, but me - that is.
I stood up, dizzy, and walked to her slowly, what should I say? Should I use a character? What if she knows who I am? I don’t know her. That seems highly un-likely.
Yet I have no idea how I got here, and no intention of staying here too.
"Hello." I said, forcing her to turn her head back to me. Blue eyes, short brown hair. Seems to be in her mid 30is.
“Oh, I’m sorry. Was I staring?" she sounded frightened, how did I look like? What am I wearing? Am I scaring her? Maybe she was transferred here the same way I did. It's possible, but again - nothing to prove so. Her body language didn’t suggest it was so.
"Oh, no worries," I reassured her "I'm not mad. But, if I may, why were you staring?" I asked, hoping she might see how I got here. How much time I'm here maybe. Who brought me here could be nice too.
"Uhmm, well," she made a dry chuckle "It seems that you've been sitting there staring at the air for at least the past hour. I've been sitting here for an hour and you hadn't moved so far, I don't even know if you blinked!" She said with the slightest bit of sarcasm in her voice, "than suddenly you moved you're head, it's quite frightening." she explained with a nervous voice, fast and smooth, just the way I like it.
She's good, she might be helpful. Later. "I see, I see." I murmured not quite to myself, very much intending for her to hear.
there are two types to people, you see, the one's that felt more free to speak under authority and the others whom felt better, free-er, to speak with someone in a lower state than them, size and mentally – usually.
This woman didn't seem like she needed to be encouraged to speak to someone in a lower place than her, she wasn't a diva. She wasn't a control freak. She was nice, and scared to death.
Most chances are, in this case, she would be more open to speak to someone in a higher place than her, someone that has control. Being in situations much worse than being stuck in a place I do not know with only children surrounding me was not pleasant, but not a threat of any kind. So far.
"Can you tell me where we are?" I ignored her surprised look; she was obviously here for a different reason. Worker maybe? That can be helpful in case ill need access to a place for workers only.
"Uhmm, were in a party, it's for kids. Uhmm, it's for all the 'waters' company," she explained to me proudly, more information is always good, even the useless one she added. So she's here because she didn't want to ditch off her friends, did I say she's nice? But she's alone because she doesn't have a child. The wedding ring on her finger seemed to be polished, so it was likely she was married - but didn't want to bring the husband. Could be a row, more likely she rather lie and say that he's at home with the kid.
"And the city, if I may?" she had a British accent, this was pretty rare at this place of New-York, so I might have moved far away from New-York, better to ask than to make any conclusions based on no facts.
"London, of course." what? I yelled in my head, but kept silence and smiling 'what do you mean London? I'm in fucking Brittan?!' I thought and forced myself to keep up the smiling, "oh yes, yes. Of course. What was I thinking?" I tried to chuckle but it came out dry and sad. A sad chuckle, we don't get that a lot - do we? No! I need to focus. I'm in London, Brittan. I need to get to New-York. I have no idea what the time or date is, or how the hell I got here. Maybe I'm dreaming? It's possible. No, no. It's not a dream. I felt the pain in my head, further than that - I wasn't in a state of a clear dream. You know, when you know you're in a dream and you can choose what's happening? Well, no time for that now. I need to find out the date .But I can't possibly ask her, she's too freaked out by now anyway. I need her to stay sane, for now. I need an alley.
I looked in her eyes for a second, she seemed to enjoy this. Most people would want to run away, I can use this. How old am I? 21. Did I look different? What if she thinks I'm just joking with her? I passed my hand over my head, the normal thinking rankles but other than that no more rankles, nothing unusual. My hands looked just as I remembered them. You know that phrase; know you like the paw of my hand? It was really rather hard using that at the moment. You'd be amazed how poorly we know how to recognize our own hands.
But my age seemed to be correct. Would a 21 year old make a joke as so? It's possible, but even if one was as bored - staying in the place for a whole hour without moving seemed like way to much work for a high school student that wanted to run a prank.
And this woman, she was smart. Well, when I say smart, I mean she's smarter than most people. That seems fair, doesn't it? Now, I need to go away. But stay in contact. She can't help me just yet. And I needed to find out the date.
"It's my first time in London, you know?" I tried to be more of a friend - for some reason, being 'nice' seemed to attract people to be you're 'buddy', alley.
"Yeah? Well why don't you take my mobile number, and I'll show you around sometime?" she asked, seems she was just grateful of the chance to take off without leaving this unsolved. "Thanks! I'm Amy, by the way" I said, ending the strange talk, "Jane." she said and handed me a card with her name and phone number, then walked away towards and stage which a man just walked up on a stage at the center of the place, he seems familiar. But I'm too far away to see who he is; I need to go there without it seeming like I'm stalking her.
I don't need that, only alley - remember?
So how am I going to do this? I can start walking around the place, it's not that big, I'll get there eventually. But that can waste time, valuable time. Luckily, the man just stepped on the stage and coughed into the microphone, setting it to his height.
I walked up to the nearest person I could find and asked "Who's that?" the man looked at me for a second, but just answered simply "that's Sam Waters."
The woman, Jane was it? She said this company was names 'Waters', so he's the owner.
I walked to the stage as I finally realized who was standing on it, it was possible I was here sence wanted me here, he was Gabe, he was Gabriel Mitchell. One of the best and youngest Interpol agents there is. He is brilliant. But there was still something wrong.
He wasn't the kidnap to London type, other than that - he wasn't living in New-York ever sence he had 'died' after The Case. It was possible he lived here, though it still didn't explain the 'new job' or the reason I'm here. After the speech I walked up to Gabe, "Sam!" I shouted him, but he didn't respond. I'm guessing he still isn't regular to the name. And I was taking too much attention. I slowed down my pace, and shouted quietly, "Gabe?" he turned around to me in a second, "Amy!" he shouted happily.
"London, Gabe? Really? ". I asked in sarcasm as he replied "My lovely town," than stopped me and said "and, it's Sam now."
I don't like that name. It didn't fit Mitchell, with his shining green eyes and blond hair. It was too much mundane to be Gabe. He explained to me what happened, but avoided answering any questions about how I got here, and why I am here. I'm still now quite sure if Gabe is here by choice or not - but the town does fit him.
I've been in London before, for a case, met a police officer named Lestrade, nice fella, and a Sargent Donavan, extremely smart. Maybe I should go say hello later, after realizing why I'm here.
"I need your help," Mitchell said, it was almost as he asked it - it was a case, but something personal, I'd say it is a hard case, but he wouldn't be here if it was so, he wasn't in a hurry for anything. Which is utterly weird, after all - I was abducted here, nonetheless. On top of that, his eyes were tired, not because of no sleep, but of over-sleep, he wasn't hurt, so I'd say it was a case that was somewhat attached to him in a sentimental way, but he was not allowed to get involved,
"Is Veronica okay?" Veronica is his guide, Helper. Whatever. She's his only real friend in Interpol, excluding me - or so it seems ,'best friend', but again I doubt me deducting correctly on matter as so, they were obviously not in a sexual relationship, so just friends it is. Very close, though, that means best friends.
"Oh, yes. yes." he said, but looked insecure, he looked troubled when hearing the name "Are you sure? Where is she?" Gabe wasn't the type of people to open up to a person in a higher position from him. Maybe that is the reason he's what he is today, but anyway he isn't, so I used a character, it's hard to use a character on someone you know, someone that knows you. but its equally as hard not to be getting a honest answer on how he's doing, or why did he kidnap you instead of contacting you to come.
Actually, why isn't my team contacting me yet? One day I had been late for an hour and they had turned to the police to look for me. Was I dead? Amy Johnson, that is. I am clearly alive, maybe this is a dream? Oh no, I already gave that its chance. Then maybe hypnoses? It's possible. Highly un-likely. All Interpol agents are trained to be ineffective to any use of hypnoses. But even if so, there was no reason for me to be in needing to contact my subconscious, it made utterly no sence. Yet, maybe if this was just 'real life', I should just enjoy London. But again, I'm not here for a vacation. I need to focus.
I need Gabe to tell me what's wrong "No," he said. No to him not being sure if Veronica is alright? Or maybe he doesn't know where she is? Maybe he's just saying no to himself for some reason .Mitchell was always more attached to his emotions than me, but again, most people are.

שלום לכולם! כן, ההערות בסוף. לא רציתי להרוס :embarrassed:
אז זה סיפור שכתבתי כששיעמם לי בבית המלון ואני מתכוונת להמשיך. יש כבר 10 עמודים, זה 4 מתוכם.
את השאר עדיין לא סיימתי לערוך. :iwillkillu:
הסיפור נכתב בידיי ולכן הכתיבה לא בשפה גבוהה מאוד, מצטערת למי שרגיל לשפה יותר גבוהה,
אממ... תכתבו דעות, מה לדעתכם יקרה בהמשך ? ;)
תגובות בונות תמיד יתקבלו בברכה!

מי שיודע איך להפוך את הכתב לצד של האנגלית ככה שגם הניקוד (פסיקים, נקודות וכ"ו) יהיו בצד הנכון - כמה שאני אעריך את זה!

11/03/12, 19:56
יצרתי בשבילך תג, בשם LTR.
להלן דוגמה:
English, Text.

הקוד הוא:

English, Text.

11/03/12, 20:19
תודה! זה נראה הרבה יותר טוב ככה, וקל יותר לקרוא :)
תגובות על הסיפור ? מישהו ?

11/03/12, 20:22
אין לי כוח לקרוא אנגלית
אכפת לך גוגל תרגום?

11/03/12, 20:39
אני לא יכולה להכריח אף אחד, אבל זה לגמרי יהרוס. גוגל תרגום זה לא בדיוק שיא הדיוק, יותר מזה - הרבה פעמים מש מילים עם משמעות כפולה או שזה מתרגם לזכר במקום נקבה או ההפך (כי אין באנגלית מין למילים)
אני ממש ממליצה לקרוא באנגלית ולתרגם מה שלא מובן .
אגב, עברתי על הסיפור ואכן, יש לי שם לא מעט שגיאות. אני אעבור ואתקן אותו שוב מחר.
שגיאה בולטת , וחשובה למי שמתרגם, היא שכתבתי Alley במקום Allay (שאם תפרשו לעברית, זה סמטה במקום.. אממ, סוג של חבר. מישהו שאתה נמצא ביחסים טובים איתו - סוג של ׳שלום׳ . יש לזה מילה ששכחתי .. חחחח)

12/03/12, 04:41
שלום=פיס XD
אני יקרא אחרי בצפר =+=

12/03/12, 04:57
תודה חחחח אני יקרא שאני יחזור מהבית ספר (רק עמוד אחד ממה שהבאת לי) אני מקסימום יקרא עמוד כל יום ><

12/03/12, 13:41
חח אוקיי, אני אחכה!

16/03/12, 21:48
סיפור נחמד :)
ולילד שלא הבין באנגלית -

נשים מאחורי הצללים

התעוררתי במקום לא מוכר, אשר לא הצלחתי לחזור לקרוא לבוא.
הוא היה גדול. גדולה מאוד, בנין מ? לפחות 3 קומות, ממה שאני רואה, הרבה אנשים. יותר מדי. איך אף אחד לא נראה חשוד?
אולי כי מחציתם ילדים, ממש ילדים, זאת אומרת. 5-10 על בגיל, ואת החצי השני היו הוריהם - כך נראה.
אז מה אני עושה פה? איפה "כאן"?
הזזת את הראש על הרצפה הייתי נתן לי קצת מידע בסיסי, שהוא לחלוטין לא רלוונטי לעכשיו, עושה את זה אני גם הבחין באישה.
אף אחד לא נראה קשור אליה בשום צורה, כלומר במרחק קרוב. פשוט כי אף אחד לא היה שם לב אליה, אבל לי - זה.
קמתי, סחרחורת, והלכתי אליה לאט, מה אני צריך להגיד? האם עלי להשתמש בתו? מה אם היא יודעת מי אני? אני לא מכיר אותה. זה נראה מאוד בלתי סביר.
עדיין אין לי מושג איך הגעתי לכאן, ואין כוונה להישאר כאן.
"שלום". אמרתי, מה שאילץ אותה להפנות את ראשה אלי. עיניים כחולות, שיער חום קצר. נראה כי ב 30is באמצע שלה.
"אה, אני מצטער. ? האם אני בוהה "היא נשמעה מבוהלת, איך אני נראה מה אני לובשת אני מפחיד אותה אולי היא הועברה כאן כמוני זה אפשרי, אבל שוב -???. דבר כדי להוכיח זאת שפת הגוף שלה. לא מראים שזה כך.
"הו, אל דאגה," הרגעתי אותה "אני לא כועס. אבל, אם יורשה לי, למה את מסתכלת?" שאלתי, בתקווה שאולי היא רואה איך הגעתי לכאן. כמה זמן אני כאן אולי. שהביאה אותי לכאן יכול להיות נחמד מדי.
"Uhmm, טוב," היא עשתה צחוק יבש "נראה כי אתה כבר יושבת שם ובוהה באוויר במשך שעה לפחות בעבר. אני יושב כאן במשך שעה ואתה לא זז עד כה, אני אפילו לא יודע אם אתה מצמץ! " היא אמרה עם קצת צל של לעג בקולה, "יותר ופתאום אתה עבר את הראש, זה מפחיד מאוד." היא הסבירה בקול עצבני, מהיר וחלק, בדיוק כמו שאני אוהב.
היא טובה, היא יכולה לעזור. מאוחר יותר. "אני מבין, אני מבין." מלמלתי לעצמי לא ממש, מאוד כוונה לה לשמוע.
יש שני סוגי אנשים, אתה רואה, זה הרגיש יותר חופשי לדבר תחת סמכות והאחרים מהם הרגישו טוב יותר, חופשי אה, לדבר עם מישהו במצב נמוך מהם, גודל ונפשית של - בדרך כלל.
אישה זה לא נראה כאילו היא זקוקה לדחיפה לדבר עם מישהו במקום נמוך יותר מאשר אותה, היא לא דיווה. היא לא היתה פריק שליטה. היא היתה נחמדה, מבוהל עד מוות.
רוב הסיכויים הם, במקרה זה, היא תהיה פתוחה יותר לדבר עם מישהו במקום גבוה יותר מאשר אותה, מישהו שיש לו שליטה. להיות במצבים הרבה יותר גרועים מאשר להיות תקוע במקום אני לא יודע עם ילדים רק סביב לי לא היה נעים, אבל לא איום מכל סוג שהוא. עד כה.
"אתה יכול להגיד לי איפה אנחנו?" התעלמתי המראה הפתיע אותה, היא היתה ללא ספק כאן מסיבה אחרת. הפועל אולי? זה יכול להיות מועיל במקרה חולה צריך גישה למקום לעובדים בלבד.
"Uhmm, היו במפלגה, זה לילדים. Uhmm, זה בשביל החברה של כל המים '", היא הסבירה לי בגאווה, מידע נוסף תמיד טוב, גם זה חסר תועלת, הוסיפה. אז היא כאן כי היא לא רצתה לנטוש את החברים שלה, אמרתי שהיא יפה? אבל היא לבד, כי אין לה ילד. טבעת הנישואין על אצבעה נראה מלוטש, אז זה היה סביר שהיא נשואה - אבל לא רציתי להביא את הבעל. יכול להיות בשורה, יותר סביר שהיא ולא לשקר ולומר שהוא בבית עם הילד.
"ואת העיר, אם יורשה לי?" היה לה מבטא בריטי, זה היה די נדיר במקום הזה של ניו יורק, אז אולי הייתי זז רחוק מניו יורק, יותר טוב לשאול מאשר לעשות מסקנות על בסיס עובדות לא.
"לונדון, כמובן." מה? צעקתי בראשי, אך שמרה על שתיקה ומחייך "למה את מתכוונת בלונדון? אני מ בריטן?! " חשבתי והכרחתי את עצמי להמשיך לחייך, "אה, כן, כן. כמובן. מה חשבתי לעצמי?" ניסיתי לגחך אבל זה יצא יבש ועצוב. צחוק עצוב, אנחנו לא מקבלים את זה הרבה - נכון? לא! אני צריך להתמקד. אני בלונדון, בריטן. אני צריך להגיע לניו יורק. אין לי מושג מה השעה או התאריך הוא, או איך לעזאזל הגעתי לכאן. אולי אני חולם? אפשר. לא, לא. זה לא חלום. הרגשתי כאבים בראש, עוד יותר מזה - לא הייתי במצב של חלום צלול. אתה יודע, כשאתה יודע שאתה בחלום ואתה יכול לבחור מה קורה? טוב, אין זמן לזה עכשיו. אני צריך לברר את התאריך. אבל אני לא יכולה לשאול אותה, היא השתגעה גם על ידי עכשיו בכל מקרה. אני זקוק לה כדי להישאר שפוי, לעת עתה. אני צריך את הסמטה.
הסתכלתי בעיניה של 2, היא נראתה ליהנות. רוב האנשים היו רוצים לברוח, אני יכול להשתמש בזה. בן כמה אני? 21. האם אני נראית שונה? מה אם היא חושבת אני רק מתבדח איתה? העברתי את ידי מעל ראשי, חשיבה רגילה מכרסמת בלבי אבל חוץ מזה לא יותר מכרסמת בלבי, שום דבר יוצא דופן. הידיים שלי נראה בדיוק כפי שזכרתי אותם. אתה מכיר את המשפט: אתה יודע כמו כף היד שלי? זה באמת היה די קשה, כי שימוש כרגע. תתפלא כמה מעט אנחנו יודעים איך לזהות במו ידינו.
אבל בגילי נראה נכון. 21 שנה של פעם היתה בדיחה כמו כל כך? זה אפשרי, אבל גם אם היה משעמם כמו - להישאר במקום במשך שעה שלמה בלי לזוז נראה כמו דרך הרבה עבודה עבור תלמיד תיכון שרוצה להריץ מתיחה.
והאישה הזאת, היא היתה חכמה. ובכן, כשאני אומר חכם, זאת אומרת שהיא חכמה יותר מרוב האנשים. זה נראה הוגן, לא? עכשיו, אני צריך ללכת. אבל לשמור על קשר. היא לא יכולה לעזור לי כרגע. ואני צריכה לדעת את התאריך.
"זו הפעם הראשונה שלי בלונדון, אתה יודע?" ניסיתי להיות יותר של חבר - משום מה, להיות "נחמד" נראה למשוך אנשים להיות אתה "חבר", בסמטה.
"כן? אז למה אתה לא לוקח את מספר הטלפון הנייד שלי, אני אראה לך את המקום מתישהו?" שאלה, נראה שהיא פשוט אסיר תודה על ההזדמנות לקחת את זה מבלי להשאיר לא פתורה. "תודה! אני אמי, אגב," אמרתי, סיום שיחה מוזרה, "ג'יין". היא אמרה והושיטה לי כרטיס עם שמה ומספר הטלפון, ולאחר מכן התרחק לכיוון ושלב בו אדם פשוט הלך על הבמה במרכזו של המקום, הוא נראה מוכר. אבל אני רחוק מדי כדי לראות מי הוא, אני צריך לנסוע לשם בלי להיראות כאילו אני עוקב אחריה.
אני לא צריך את זה, רק בסמטה - זוכר?
אז איך אני הולך לעשות את זה? אני יכול להתחיל להסתובב במקום, זה לא כל כך גדול, אני מגיע לשם בסופו של דבר. אבל זה יכול לבזבז את הזמן הזמן, יקר. למרבה המזל, איש פשוט דרך על הבמה השתעל לתוך המיקרופון, הגדרת אותו לגובה שלו.
אני ניגש לאדם הקרוב ביותר שיכולתי למצוא ושאל "מי זה?" האיש הביט בי לרגע, אבל רק ענה בפשטות "זה ווטרס סם."
האישה, ג'יין את זה? היא אמרה החברה זה של ווטרס "שמות, אז הוא הבעלים.
נכנסתי לשלב שאני סוף סוף הבין שעמד על זה, זה היה אפשרי הייתי כאן היגיון רוצה אותי כאן, הוא היה גייב, הוא היה גבריאל מיטשל. אחד הסוכנים הטובים הצעיר האינטרפול שיש. הוא מבריק. אבל יש עדיין משהו לא בסדר.
הוא לא היה לחטוף ללונדון סוג, חוץ מזה - הוא לא חי בניו יורק אף פעם היגיון שהוא "מת" לאחר המקרה. אפשר היה גר כאן, אם כי זה עדיין לא מסביר את "העבודה החדשה" או את הסיבה שאני כאן. אחרי הנאום ניגשתי גייב, "סם!" צעקתי לו, אבל הוא לא הגיב. אני מנחש שהוא עדיין לא רגיל לשם. ואני הייתי לוקח יותר מדי תשומת לב. האטתי את הקצב, וצעק בקול שקט: "גייב?" הוא הסתובב אלי 2, "איימי!" הוא צעק בשמחה.
"בלונדון, גייב? באמת?". שאלתי סרקזם הוא השיב "העיר היפה שלי", מאשר עצר אותי ואמר: "ואת, זה סם עכשיו."
אני לא אוהב את השם הזה. זה לא התאים מיטשל, בעיניים נוצצות שלו ירוקות ושיער בלונדיני. זה היה יותר ארציים הרבה יותר להיות גייב. הוא הסביר לי מה קרה, אך נמנע מלהשיב לשאלות על איך הגעתי לכאן, ולמה אני כאן. עכשיו אני עדיין בטוח אם גייב כאן מתוך בחירה או לא - אבל העיר מתאים לו.
הייתי בלונדון לפני, במקרה, פגשתי קצין משטרה בשם לסטרייד, בחור נחמד, דונבן סרג'נט, חכם מאוד. אולי אני צריך ללכת להגיד שלום מאוחר יותר, לאחר שהבין למה אני כאן.
"אני זקוק לעזרתך", אמר מיטשל, זה היה כמעט כמו שהוא ביקש את זה - זה היה המקרה, אלא משהו אישי, הייתי אומר שזה מקרה קשה, אבל הוא לא יהיה כאן אם זה היה כך, הוא הוא לא ממהר לשום דבר. וזה מוזר לחלוטין, אחרי הכל - אני נחטפה כאן, בכל זאת. נוסף על כך, עיניו היו עייפות, לא בגלל שינה לא, אבל שינה יתר, הוא לא נפגע, אז הייתי אומר שזה היה במקרה זה היה קשור במידה מסוימת אליו באופן רגשי, אבל הוא אסור היה לו להתערב,
"האם ורוניקה בסדר?" ורוניקה הוא המדריך שלו, עוזר. מה שלא יהיה. היא החברה היחידה של ממש האינטרפול, לא כולל אותי - או כך לפחות זה נראה, "החבר הכי טוב ', אבל שוב אני בספק אם לי ניכוי כראוי בעניין כמו כן, הם כמובן לא במערכת יחסים מינית, אז רק ידידים זה. קרוב מאוד, אם כי, זה אומר החברים הכי טובים.
"הו, כן. כן." הוא אמר, אבל נראה חסר ביטחון, הוא נראה מוטרד כאשר שומעים את השם "האם אתה בטוח? איפה היא?" גייב לא היה סוג של אנשים להיפתח לאדם במיקום גבוה יותר ממנו. אולי זו הסיבה שהוא זה מה שהוא היום, אבל בכל מקרה הוא לא, אז השתמשתי אופי, קשה להשתמש בתו על מישהו שאתה מכיר, מישהו שמכיר אותך. אבל שלה לא פחות קשה שלא מקבל תשובה כנה על איך שהוא עושה, או למה הוא לחטוף אותך במקום ליצור איתך קשר לבוא.
בעצם, למה לא הקבוצה שלי ליצור קשר עם לי עדיין? יום אחד היה מאוחר שעה והם פנו למשטרה לחפש אותי. האם אני מת? איימי ג'ונסון, זאת אומרת. אני חי באופן ברור, אולי זה חלום? הו לא, אני כבר נתן את ההזדמנות שלה. אז אולי hypnoses? אפשר. מאוד בלתי סביר. כל סוכני האינטרפול מאומנים להיות יעיל על כל שימוש hypnoses. אבל גם אם כך, לא היתה לי סיבה להיות שצריך ליצור קשר עם התת מודע שלי, זה גרם לחלוטין אין היגיון. עם זאת, אולי אם זה היה רק ​​"החיים האמיתיים", אני פשוט צריך ליהנות בלונדון. אבל שוב, אני לא כאן לחופשה. אני צריך להתמקד.
אני צריך גייב לומר לי מה לא בסדר "לא," אמר. אין לו לא להיות בטוח אם ורוניקה הוא בסדר? או אולי הוא אינו יודע היכן היא נמצאת? אולי הוא רק אומר לא לעצמו משום מה. מיטשל היה תמיד צמוד יותר לרגשות שלו ממני, אבל שוב, רוב האנשים.

16/03/12, 21:54
לא .. בבקשה לא.
אפילו לא עברת על זה.
זה ישר מגוגל תרגום... ><

16/03/12, 21:55
תודה על התרגום (לאלה שצריכים).
בכל מיקרה עברו שלושה ימים מאז התגובה האחרונה ולכן אצטרך לנעול :/