PDA

צפייה בגרסה מלאה : פרסום עשר החפצים-פרק 1-תורשה



Benatar
09/10/13, 14:21
היי כולם :)
זה הסיפור הראשון שאני אי פעם כותב.
לקחתי קצת השראה מכל מיני מקורות.בעיקר משחקי וידאו.
כמה פעמים תראו באמצע משפט מכתב בתוך סוגריים כאלה: [ ] זה אומר שרציתי להודיע משהו או סתם הקשר.
אז...הנה!

לקח כמעט שעה :wth:


שלום.
אני מקסי [סקירבלנאטס!].אני בן 15.אני יתום.ברור.ההורים שלי נטשו בגיל שנתיים.אני גר בבית מאמץ.לפני כמה שבועות,קרה משהו ששינה לגמרי את החיים שלי.
אבל אני צריך לספר לכם הכל.מההתחלה.


"לך מיד לחדר שלך!" צעקה מרגרט,האם המאמצת שלי.היא בסביבות גיל הארבעים.בעוד היא צועקת זה היה נראה כאילו השיער שלה נהיה ג'ינג'י יותר ויותר.
"מרגרט,תירגעי.טעויות קורות!" אמר הרולד,בעלה של מרגרט.נראה שהוא היחיד פה שמחבב אותי.הוא איש גבוה ורזה עם שיער שחור."אל תדאגי.אני אנקה את זה." הוא אמר.
"לא,זה בסדר...זאת הייתה טעות.סליחה." אמרתי.השפלתי קלות את ראשי.לקחתי מטאטא וניקיתי את השברים של הצלחת.פתאום,הטלפון צלצל.עניתי. "הלו?" אמרתי.
"מ..מקסי?ז..זה אתה?" ענה לי קול שברירי של אישה.
"מה?...מי זה?"
"מקסי,זה לא חשוב.תפתח את הדלת.אמור להיות על השטיח כניסה חבילה.תפתח אותה בחדר שלך,שאתה לבד."
"מה...מי ז..." ניסיתי להגיד אבל הטלפון התנתק.
פתחתי את הדלת.על שטיח הכניסה,כפי שהובטח לי,הייתה חבילה.לקחתי אותה לחדר.סגרתי את הדלת,התיישבתי על המיטה.
חמוס המחמד שלי,פיקסל [לול PBG] ריחרח את החבילה.איך הוא יצא מהכלוב?לא משנה.
פתחתי את החבילה ובתוכה היה...פנקס ועט? מה?! באמת? זרקתי אותם בכעס על הרצפה.הסתכלתי שוב על החבילה.
"מה זה?" לחשתי.בתוך החבילה היה פתק.קראתי אותו.זה מה שהיה כתוב עליו:
'מקסי היקר,
הפנקס הזה עבר במשפחה שלנו במשך דורות.כמו...תורשה.תשמור עליו טוב טוב.
אני מניחה שביום מן הימים תבין מה זה הפנקס הזה.

שלך,אמא'
בעודי קורא את הסוף,הסנטר שלי נשמט.מה?! עברו 13 שנה ורק עכשיו היא יוצרת איתי קשר?!
צעקתי בכעס.החזרתי את פיקסל לכלוב והלכתי לישון.


ביום אחרי התעוררתי והסתכלתי על הרצפה.כן.הפנקס עדיין שם.הלכתי למטבח,בציפייה שהרולד קורא עיתון ומרגרט מכינה פנקייקס.
אבל שהגעתי למטבח,רק הרולד היה שם. "הרולד?" אמרתי. "איפה מרגרט?"
"אין לי מושג..." הוא ענה. "התעוררתי בבוקר במיטה אבל היא לא הייתה שם.מוזר."
*בום!*
הדלת של החדר של הרולד ומרגרט עפה קדימה.מתוך החדר יצאה מרגרט.
"מ...מרגרט?!מה הולך פה?!" הרולד אמר.
מרגרט התקדמה לכיוון שלנו באיטיות.היא התחילה לדבר בקול שטני,כמו של...כמו של נחש...
"אז מקססססיי..." מרגרט אמרה.בעוד היא מדברת שמתי לב שיש לשון כמו של נחש.
"אני רואה שהחפצצצצצץ הראשון בידך...." בעודה היא מתקדמת,העור שלה נהיה כתום יותר ויותר...ומה אלה?קשקשים?
"אין לי מושג על מה את מדברת!!" צעקתי.הסתכלתי על הרולד.הוא היה משותק בפחד לכיסא.
"או,מקססססססי,אתה יודע...הפנקססססס...."
"מה?!"
"תביא לי אותו עכששששיו או שששששאתה מת...." הפרצוף שלה הפך לאט לדמוי לטאה והידיים והרגליים שלה התארכו,וזנב התחיל לצמוח לה.
"לא!"
"אם כך...תצצצצצטרך לשאת בתוצצצצצצאות..." היא אמרה.היא עכשיו נראתה כמו לטאה כתומה ענקית מהלכת על שתיים עם שיער כתום.
היא ירדה על ארבע והתקדמה לכיוון שלי במהירות עצומה.בלי לדעת מה אני עושה,נעמדתי ביציבות.היא עמדה להתנגש בי,אבל בשנייה האחרונה קפצתי.נראה שהזמן נעשה לאט יותר ויותר.עליתי לה על הגב באוויר,והתחלתי לרוץ לה על הגב.הגעתי לזנב שלה,בעוד שהיא ממשיכה "לרוץ",רצתי לחדר,ולקחתי מהר תיק,אתה הפנקס ואת העט,ואת פיקסל,בתא קטן בתוך התיק,ואת המכתב של אמא.
*בום!*
שמעתי את הרולד צועק ביסורים.רצתי למטבח וראיתי את מרגרט.ודם.דם בכל מקום.היא זחלה לכיוון שלי במהירות.היא התנגשה לי ברגליים.נפלתי על הרצפה.
היא נעמדה ליד הראש שלי,והושיטה את היד שלה לכיוון הראש שלי.כאש היד שלה הייתה כמה סנטימטרים מהפרצוף שלי,תפסתי לה את היד והפלתי אותה.
נעמדתי,ושמתי עליה רגל.הוצאתי מהר את הפנקס ולא ידעתי מה לעשות.היא זזה קצת,ונראה שבוע כל רגע היא תקום.
התחלתי לדבר אל הפנקס.
"קדימה!מה לעשות?!"
מרגרט הלטאה זזה אפילו יותר.ואז עלה לי הרעיון הכי מוזר בעולם.הוצאתי את הפנקס והתחלתי לצייר סכין.
שום דבר לא קרה.מרגרט התרוממה,וכמעט נפלתי.נשענתי על השולחן.מרגרט התקרבה עלי בעודה צוחקת.הסתובבתי ופתאום ראיתי על השולחן את הסכין.
תפסתי אותו,דקרתי את מרגרט בבטן והיא צרחה.צרחה נוראית.דם סגול יצא לה מהבן והיא התמוטטה.
"אני עוד אתפוססססס אותך..."
היא אמרה.
ברחתי.
המשך יבוא...

אז...מה דעתכם?
תנו ציון :)

Aang
09/10/13, 14:55
(התגובה הזו יכולה להישמע ארסית משהו אבל אני רוצה שתדע שכל מה שכתוב בה היא ביקורת בונה שאני מאמין שתשפר את הסיפור)
בתור התחלה, זה טוב. הסוף לא השאיר בי מטח גדול מספיק, אני הייתי מסיים את זה:
"...צרחה נוראית. דם סגול נזל מהבטן שלה על כך הבגדים שלי. בלב מסוים הצרחה נפסקה ונשאר רק שקט.
רצח. הרגתי מישהו. חשבתי.
חזרתי לחדר ולקחתי איתי כמה בגדים. העפתי מבט לכיוון השולחן שלי. וחטפתי את המכתב.
'ירושה משפחתית?' חשבתי.
צריך לברוח. עוד מעט השכנים יבואו, אף פעם לא שמעו צרחות מהבית, לא כאלו.
ברחתי. רצתי בלי להביט לאחור.
אני עדיין שומע את השקט".
או משו כזה.

הסגנון של הסיפור הוא כמו של פרסי ג'קסון, שזה נקודה לטובתך, אבל יש כאן אלמנט בולט מאוד יש שני הספרים של ריק.

עכשיו להערות אמיתיות, כאלו שבשאר הפרקים שלך אתה צריך להתייחס עליהם ביותר רצינות.

אני מרגיש שאתה רץ עם הדברים. אם תפרט יותר (לא יותר מידי) על מה שקורה אז הכל ילך יותר טוב.
למשל כאן:

"לא,זה בסדר...זאת הייתה טעות.סליחה." אמרתי.השפלתי קלות את ראשי.לקחתי מטאטא וניקיתי את השברים של הצלחת.פתאום,הטלפון צלצל.עניתי.

הרגשתי שזה הלך יותר מידי מהר. מרגרט כעסה עליו, אין מצב שהיא תתן לו לעשות משו חוץ מלנקות את הצלחת וללכת לחדר. ואז הוא פותח חבילה. הכל קורה מהר מידי.
אם היית מתאר את מה שקרה בין לבין זה יהיה הרבה יותר טוב.

ההערה השניה והלא פחות חשובה היא שאני ממליץ לך לתאר את הדמויות והרגשות שלהן יותר טוב. על מרגרט אני יודע שהיא ג'ינג'ית. על מקסי אני לא יודע כלום. (בעלה לא חשוב בכלל, הוא מת מהר מידי).

בכללי הסיפור טוב, אבל הוא יכול להיות אפי. אז תעשה אותו אפי. בשבילי.

Benatar
09/10/13, 15:01
אני ניסיתי מאוד שזה לא ילך כל כך מהר,אבל...זה ההתחלה,הקטע הזה לא כל כך חשוב.
הפרק הבא יצא מחר,אולי אפילו היום.
והסיבה שהוא לא לקח כמה דברים מהחדר,זה בגלל שהיא לא הייתה מתה.
ואני באמת התכוונתי להוסיף את זה שהוא לוקח את המכתב,תודה מאוד שהזכרת לי,זה חשוב להמשך.
אני אצטרך לתקן את זה >_>
והסיבה שלא מתואר הרבה על מקסי,זה בגלל שזה יהיה בפרק הבא.

Aang
09/10/13, 15:04
למה בעצם היא לא מתה? הרי היא יצור חלש מאוד, אם הוא הצליח להרוג אותה עם סכין.
והיא רק מפלצת, פשוט שולחים עוד מפלצת.

Benatar
09/10/13, 15:23
אתה די סתרת את עצמך במשפט הזה...
בקיצור,כל השאלות האלה יעשו לך ספויילרים אם אתה רוצה תשובה.

Aang
09/10/13, 15:26
לא סתרתי את עצמי. אמרתי שהיא חלשה, ושהיא מפלצת. ממתי זה סותר?

Benatar
09/10/13, 16:50
למה היא בעצם לא מתה?...אם הוא הצליח להרוג אותה עם סכין
חמש אותיות

Aang
09/10/13, 17:02
אה, זה. אופס.

ערבבתי את הקטע שאני כתבתי ושאתה כתבת.
לא משנה, זה לא העיקר.