PDA

צפייה בגרסה מלאה : פרסום כוח הסודות- פרק 13



Darkness2nd
28/05/13, 14:50
טוב, אז חזרתי להוציא פרקים בקביעות :)

מולי עמדה המורה, הזאת שראיתי במיכל.
"איך שרדת? את מתה."
"זה מה שאתה חושב...
דני, יש הרבה דברים שאתה צריך לראות ולדעת."
"כמו מה?"
"פגוש אותי כאן, עם שחר."
***
חזרתי לחדרי, מעיין הייתה שם.
"דני, לאן הלכת?"
"מעיין, היא חיה, המורה, אני ראיתי אותה בעיניים שלי."
"הזאת מהמיכל? אבל אמרת שראית את הגוף שלה מתפורר.. והיה מלא דם במיכל."
"היא אמרה שהיא חייבת לי כמה הסברים..."
"דני, אתה יודע שאני לצדך נכון?"
"תמיד."
מעיין יצאה החוצה ופנתה לכיוון חדרה.
לא יכולתי לישון, ראשי היה מלא מחשבות.
חשבתי על עוד מה יכולים להסתיר ממני שאני צריך לדעת...
אחרי כל מה שעברתי? אחרי כל מה ששמעתי? עדיין צריכים לשקר לי?
למה?
בסביבות 1 בלילה, יצאתי מהחדר וירדתי לאולם הספורט.
נכנסתי לחדר הסודי באולם, והגעתי לחדר עם שבו ראיתי את המיכל.
ראיתי את המיכל, אבל בתוכו לא היה שום דבר חוץ מרדיו קטן.
זה הרדיו שראינו בבית הספר? הרדיו שנתן לנו רמזים? מה הוא עושה כאן?
רציתי לפתוח את המיכל, ולא ידעתי איך.
הסתכלתי ימינה ושמאלה, לאחר כמה מבטים, הבחנתי במשהו, ראיתי פתק קטן:
"המפתח למיכל, נמצא בפנים, בתוך הגוף."
בתוך הגוף? אולי זה משהו עם השרביט?
הוצאתי את השרביט מידי, וחשבתי על מפתח.
שום מפתח לא צץ מהשרביט.
התעצבנתי וצעקתי פתאום: "אם רק הייתי יכול לפוצץ את המיכל הזה!"
פתאום הופיעו של שתי ידי פטישים גדולים, התקרבתי אל המיכל.
הרמתי את שני הפטישים, והנחתתי אותם בחוזקה על המיכל.
זכוכיות עפו לכל עבר, הרדיו היה מולי, ליד הזכוכיות.
הפעלתי את הרדיו ושמעתי את מה שאמר:
"הראש יכרת, הדם ינזול, הידיים יתלשו וחבריך ממעגל החיים יפרשו.
האפשרות היחידה היא לוותר, לא תוכל כבר להביס אותו יותר."
התחלתי לפחד ממש, ופוצצתי את הרדיו.
***
עם שחר, נפגשתי עם המורה במקום שקבענו.
"בוא אחרי דני."
המורה לקחה אותי לחצר הקשתים, בחצר עמד מסוק ובתוכו היו מעיין ועמית.
"היכנס דני."
"ל-לאן אנחנו טסים? זה בסדר שנעזוב ככה את כולם?"
"דני, יש דברים שאתה חייב לדעת על השרביט שלך."
המורה הכניסה אותי לתוך המסוק, והישתלטה על ההגה.
עמית ומעיין ישבו במושבים האחוריים של המסוק, אני ישבתי ליד המורה.
פתאום לחשתי למורה: "אהה... אני רציתי לשאול אותך משהו."
"כן דני?" לחשה חזרה.
"יש לנו סיכוי להביס אותו?"
המורה לא ענתה על השאלה, התחלתי לחשוב למה.
חשבתי על זה שידעה שאין סיכוי, ושאולי היא בכלל לא יודעת...
***
אחרי טיסה של 7 שעות, הגענו לפסגת הר.
המורה הנחיתה את המטוס קרוב לפסגת ההר, וביקשה מאיתנו לרדת.
מעיין, עמית, הקימו את האוהל בבקשה, דני, בוא איתי.
המורה לקחה אותי הצידה.
"דני, יש משהו אחד שאף אחד בעולם חוץ ממני, לא יודע עדיין.
לקלפים שלך יש יכולת לשלוט באימתני הטבע."
"מה זאת אומרת?"
"אתה יכול לשלוט בכוחות החזקים ביותר של הטבע, לדוגמא הוריקנים וגלי ענק.
ויש עוד משהו.. האביר שנלחמת בו עד עכשיו? הוא לא האמיתי...
"מה? מה זאת אומרת לא אמיתי?"
"האביר האפל חכמים משחשבתם... יש להם שלושה אבירים.
שלושה אנשים חזקים מאד, שלקחו על עצמיהם את תפקיד 'האביר' "
לפתע, שמעתי רעש חזק, ראיתי שסלעים גדולים מתחילים ליפול מראש פסגת ההר, קרוב למקום שהיינו בו.
"הוא יודע שאנחנו כאן דני, הגן על עצמיך ועל הבנות."
רצתי לקרוא למעיין ועמית, אבל הם לא היו שם.
התקרבתי אל האוהל לאט לאט... הדלת הייתה פתוחה.
נכנסתי פנימה, וראיתי פתק על הריצפה.
"נראה אותך לוקח אותן בחזרה..."
התחלתי לרוץ לפסגת ההר, ניסיתי לחמוק מהסלעים הנופלים.
הגעתי לפסגת ההר, וראיתי את האביר.
לידיו עמדו הרבה חיילים של האביר האפל, ומאחוריהם יכולתי לראות את מעיין, עמית והמורה קשורות בחבלים.
"שלום לך דני... ברוך הבא להר הגעש."
"הר געש? לקחת אותי להר געש?!" קיויתי שהמורה תשמע מה שאמרתי...
הוצאתי את השרביט, וחשבתי על הפטישים.
"אל תעשה אפילו צעד אחד דני...
שחכתי להזכיר לך שהר הגעש פעיל לגמרי, וצעד אחד שלך, כולם נשרפים."
חיילים של האביר קפצו עלי ודחפו אותי אל האביר.
האביר תפס אותי בידו, וזרק אותי אל לוע הר הגעש.
***
" כל העולם ישתחווה בפני עכשיו! אחרי שנפטרתי מהקוסם המכני, אני יכול לעשות כל מה שארצה!"
צחק האביר ללא הפסקה.
פתאום, הרגשתי שעיני נפקחות.
הייתי בתוך הלבה, גופי כולו רתח.
איך אני שרדתי? שאלתי את עצמי.
"חחחחח הקוסם הזה היה חלש משחשבתי..."
השרביט צץ מידי, והתחלתי להתרומם באוויר.
מה? אני עף? איך?
לפתע הסתכלתי על רגלי, וראיתי עמוד של לבה מתחתי.
"דני! תשלוט באש!" צעקה המורה.
"סתמ* !" צעק האביר.
פתאום הרגשתי שכל גופי מתחמם עוד ועוד, ואנרגיה זרמה בעורקי.
הרגשתי שאני לא אחראי למעשי יותר, הרגשתי שלשרביט יש יכולת רצון משל עצמה.
השרביט לקחה כמות מסוימת של לבה, ושלחה כדורי אש רבים אל האביר האפל וחיליו.
"לסגת!!!" צעק האביר.
השרביט לקחה אותי בעקבות האביר בעודי בשמיים.
כדורי אש המשיכו לצאת מיד, אבל לא פגעו.
השרביט החזירה אותי להר הגעש, והתחילה לשאוב את כל הלבה.
כל הלבה שהייתה בהר הגעש, הייתה כרגע מסביבי.
שיחררתי את כל האש על כל ההר, ואז הרגשתי שהשליטה חוזרת אלי.
נחתתי על הריצפה, ורצתי לכיוון עמית, מעיין והמורה.
שיחררתי את החבלים מגופם.
ורצנו מהר אל צידו השני של ההר.
***
אחרי שהלבה התחילה להיעלם, חזרנו לצד שבו ביחררתי את האש.
סרקנו את האיזור, כולם היתפצלו.
אחרי שעה של חיפושים, מצאתי את גופתו של האביר.
השיריון היה רותח כולו, ואז יכולתי לומר לעצמי:
"יש אחד, שניים נשארו..."

bluehead
28/05/13, 16:19
סוף סוף פרק חדש.
ופרק טוב.

Emollient
28/05/13, 20:02
יפה ובהצלחה בהמשך יא סוֹפר ~:embarrassed:

Darkness2nd
29/05/13, 13:38
תודה לשניכם!
פרק הבא בקרוב