PDA

צפייה בגרסה מלאה : פרסום כוח הסודות- פרק 12



Darkness2nd
15/05/13, 11:38
לא ידעתי מה לעשות, העיניים שיכולות לחסל את האביר, או החברים שלי...
עמית קפצה עלי וחטפה את העיניים מידי.
"בסדר גמור, אז אני מבין שאתה לוקח את העיניים." אמר האביר.
עמית הכניסה את העיניים לתוך הקשת, והקשת התחילה לזרוח.
עמית ירתה חצים על האביר בכמות אדירה, מעיין וגיא נפלו על הריצפה.
"דני, מוכן לטפל בו?" שאלה עמית.
" אשמח מאד."
אני ועמית ירינו על האביר, האביר עף כמה קומות למטה, רצנו בעקבותיו.
רצתי למטה במדרגות, פתאום הבנתי שעמית כבר לא איתי.
עליתי למעלה לחפש אותה, וראיתי את המנהלת עם סכין.
"או, דני! כמה נחמד, הצטרפת למרוץ הדמים אני מבינה?" שאלה המנהלת.
במדרגות עלו חיילים של האביר האפל, היינו מוקפים.
"עמית, תהיה מוכנה."
"למה?"
פחות משנייה אחרי שדיברה עמית, שיחררתי חומצה על הריצפה ושנינו נפלנו למטה.
"רוצי!"
"אני לא חושב..." אמר האביר.
"הצלחת להיתחמק פעמים קודמות, אבל אני ידעתי מה כבר עומד לקרות...
אתם מתים."
המנהלת הגיעה למטה, עם החיילים.
לפתע, דוד וסבא התקרבו, ומאחוריהם מעיין גיא וצבא הקשת השלישי וכוח הסודות.
"אביר, תצא מכאן." אמר דוד.
"לא לפני שאשמיד את המקום..."
החרב של האביר התחילה לזרוח, ושורות אש התחילו להגיע משום-מקום.
מהקשת של עמית יצאו שורות מים קטנות יחסית לאש, ואני יריתי חומצה בתקווה שזה יעשה משהו...
המנהלת קפצה על עמית, והזיזה את הסכין לכיוונים שונים.
מעיין רצה אליהן, ואקדח טעון בידה.
"חיים או מוות פסיכופט*ת?"
"מוות, לך." אמרה המנהלת.
המנהלת לקחה את הקשת של עמית, וירתה על מעיין.
מעיין עפה אחורה, ואני רצתי לכיוון המנהלת.
שיחררתי קרן אור עליה, והיא גם עפה אחורה, אבל עם הקשת.
פתאום שמתי לב לכמויות עשן אדירות שמגיעות לחדר...
ראיתי פצצות עשן נזרקות על ידי חיילי האביר האפל.
התעלפתי.
***

"כולם בסדר?" שאלתי מיד אחרי שהיתעוררתי.
כולם היו בריאים ושלמים.
"זה לא הגיוני..." אמרה מעיין.
"מה לא הגיוני?" שאלתי.
"הם לא היו מעלפים אותנו ועוזבים סתם ככה..."
"את צודקת. ואני חושבת שאני גם יודעת בערך מה קרה.." אמרה עמית.
על הריצפה מצאנו פתק שעליו כתוב:
'אני בחיים, אם אתם עדיין מודאגים...'
"מי בחיים? ולמה אנחנו צריכים להיות מודאגים?"
"אולי זה האביר האפל.." אמר דוד.
"אין שום סיכוי... האביר לא היה משאיר דבר כזה... הוא היה רוצח אותנו אם היה יכול..
אבל כנראה שהוא לא יכל.. למה?" שאל אלירן.
"אין לי מושג, אבל אמצע הלילה, אנחנו חייבים לאגור כוחות." אמר סבא.
***
לא הצלחתי להירדם..
כל הלילה חשבתי על מה קרה ואיך.. אבל לא היו לי שום מחשבות הגיוניות...
קמתי מוקדם, בערך ב5 לפנות בוקר.
יצאתי החוצה לטייל קצת.
יצאתי משערי הטירה, פתאום ראיתי עוד פתק:
' אני צופה בכם... בכולכם... '
מה זה יכול להיות?
הסתכלתי סביבי לתשובות, אבל הכל היה נראה רגיל למדי...
המשכתי ללכת.
ראיתי עוד פתק:
'אתה צריך עזרה... אני יודעת... פגוש אותי בשעה 4 בגג הטירה.'
לקחתי את הפתקים והכנסתי אותם לכיסי מהר.
רצתי בחזרה לטירה.
***
בשעה שלוש, התכוננתי ל'פגישה' שלי.
הלכתי לאכול, לא סיפרתי לאף אחד שום דבר... רציתי לעשות את זה לבד.
השעון תיקתק, והשעה 4 הייתה קרובה.
הלכתי לגג הטירה.
נכנסתי פנימה לחדר הקטן, וראיתי אישה עם חלוק שחור יושבת על הפסנתר.
לא ראיתי איבר אחד מגופה, רק את חלוקה השחור.
"דני, אתה זוכר אותי?"
האישה התחיל להוריד את כיסוי ראשה, ראיתי את פניה.
"לא... זה לא יכול להיות.. אני ראיתי..."

bluehead
15/05/13, 18:52
פרק מעולה ומותח מספיק :)

Darkness2nd
16/05/13, 07:56
LF< מיכאל

Dambo
17/05/13, 08:57
אחלה פרק
אבל בסוף במקום שלא היו רואים את הגוף שלה היית עושה משו אחר